"המאזין לטראומה לוקח חלק באירוע הטראומטי ושותף בהחזקתו … בן לוויה במסע...שאין בכוחו של הניצול לצלוח או לחזור ממנו לבדו" (דורי לאוב, 2008).

כשהפסיכיאטר הישראלי-אמריקאי ניצול השואה פרופ' דורי לאוב (2018-1937) פגש נפגעי טראומה, הוא לא חילק להם כדורים אלא הקשיב ותיעד את סיפורם. במהלך מלחמת יום הכיפורים שבה השתתף, הוא האזין לחיילים הלומי קרב והבין לראשונה את כוחה המרפא של ההקשבה לעדות. בסוף שנות השבעים הוא החל להקשיב ולתעד גם ניצולי שואה, והוביל להקמת ארכיון עדויות וידאו חלוצי וראשון מסוגו בעולם באוניברסיטת ייל. במהלך הסרט שיצירתו נמשכה לאורך עשור ושעוקב אחר ארבע השנים האחרונות בחייו של הפסיכואנליטיקן פורץ הדרך, נחשף עולמו האישי - זיכרונותיו כילד בין מחנות הריכוז ברומניה, אביו שלא שרד, הביעותים שרודפים בלילות, אהבתו לבתו של קצין נאצי שהפכה בעצמה לחוקרת שואה וילדיו המקשיבים לראשונה לעדותו רק בשנותיו האחרונות. היצירה משרטטת את גישתו הייחודית והרגישה של פרופ' לאוב להקשבה ותיעוד, באמצעות קטעי ארכיון מעשרות עדויות אותם הוביל במשך חמישים שנה.

​הסרט חוזר אל המציאות שלאחר 7.10.23 כאשר פעילי מיזם 'עדות 710' וביניהם יוצרי הסרט מאמצים את גישתו המחויבת של לאוב כאשר הם יוצאים לתעד ולהאזין בתשומת לב טוטאלית שורדי מתקפת החמאס. בכך הם מבקשים לאפשר לעדים להיחלץ מן השתיקה ומרגשות האשמה, לתאר במילים את זיכרונותיהם הטראומטיים ולשתף בסיפורם הכואב.

הפקה צילום ובימוי: מיכה ליבנה, תסריט ובימוי: ד"ר אוהד אופז, עריכה חן שלח. הסרט הופק בתמיכת קרן קולנוע גליל, אוניברסיטת ייל, וועדת התביעות.

​​​